ביאור שטיינזלץ על ראש השנה ח׳

1 ומקשים: והרי יובלות שהם תלויים במעשה של תקיעה ומונה אותם! ומשיבים: כשיטת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא, שלדעתו אף היובל אינו תלוי בכך.

2 ורב אשי אמר הסבר אחר: אכן ישנם יותר מארבע ראשי שנים, ואלה שמנאם דבר מיוחד יש בהם. וכך אמר: ארבע ראשי השנים הם שהן חלים בארבע ראשי חדשים ואילו שאר ראשי שנים אינם חלים בראש חודש.

3 ומקשים: באחד בשבט הרי הוא ראש השנה רק לדעת בית שמאי, ואם כן לשיטות אחרות אינם אפילו ארבעה! ומשיבים: הכי קאמר כך אמר: שלשה ראשי שנים הם החלים בראש חודש לדברי הכל, ואילו באחד בשבט — מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

4 א במשנתנו שנינו שר' אלעזר ור' שמעון אומרים שראש השנה למעשר בהמה הוא באחד בתשרי. אמר ר' יוחנן: ושניהם רבי מאיר ורבי אלעזר מקרא אחד דרשו בדרכים שונות, שנאמר: "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו" תהלים סה, יד. ר' מאיר סבר: אימתי לבשו כרים הצאן מתי זמן הרביעה של הצאן — בזמן שעמקים יעטפו בר, כלומר, כשהעמקים מתכסים בתבואה. ואימתי עמקים יעטפו בר — באדר, אם כן מתעברות הצאן באדר ויולדות שישה חדשים אחר כך באב, ואם כן ראש השנה שלהן ראוי שיהא בראש חודש אלול שעד אז נולדו רוב בני הצאן בשנה זו.

5 ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אימתי לבשו כרים הצאן, מתי הוא זמן הרביעה הרגיל — בזמן ש"יתרועעו אף ישירו", אימתי שבלים אומרות שירה, כלומר, מתי הן מליאות והן משיקות זו עם זו ברוח ומשמיעות רחש־שירה — בניסן, ולשיטה זו מתעברות הרחלים בניסן ויולדות באלול אם כן ראוי שיהא ראש השנה שלהן באחד בתשרי.

6 ושואלים: ואידך נמי והאחר גם כן הא כתיב הרי נאמר: "יתרועעו אף ישירו"! ומשיבים: ההוא מדבר באפלתא ברחלים אפילות, מאחרות, שמתעברות לאחר זמנן דהויין שהן מתעברות בניסן. ושואלים: ואידך נמי והאחרים גם כן רבי אלעזר ורבי שמעון הכתיב הרי נאמר: "ועמקים יעטפו בר" שהוא באדר! ומשיבים: ההוא מדבר בחרפייתא דאתיין במקדימות הבאות מאדר.

7 ושואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' מאיר, פירושו של הפסוק הוא כדכתיב כפי שנאמר לפי הסדר במקרא "לבשו כרים הצאן" — בזמן ש"עמקים יעטפו בר", ואיכא נמי ויש גם כן מקרים שבהם מתאחר הדבר עד לזמן ש"יתרועעו אף ישירו". אלא לדעת ר' אלעזר ור' שמעון איפכא מיבעי ליה להיפך היה צריך שיהיה כתוב: "לבשו כרים הצאן" — בזמן ש"יתרועעו אף ישירו" ואיכא נמי ויש גם כן מקרים שמקדימים בזמן ש"עמקים יעטפו בר". ואם כן, לדעתם אין המקראות כתובים כסידרם!

8 אלא אמר רבא, כך צריך לפרש את המחלוקת: דכולי עלמא לדעת הכל "לבשו כרים הצאן" הוא בעיקר בזמן ש"עמקים יעטפו בר", כלומר, בחודש אדר, ולא בנושא זה נחלקו. אלא הכא בהאי קרא קמיפלגי כאן בכתוב זה נחלקו; נאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים "דברים יד, כב-כג בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן.

9 ובכך היא המחלוקת: ר' מאיר סבר, מקיש משווה הכתוב מעשר בהמה למעשר דגן באופן זה: מה מעשר דגן — סמוך לגמרו של היבול לאחר סוף ייבושו בשדה הוא זמן עישורו, בתשרי, אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו, וגמרו הוא בסוף חודש אב, ולכן זמנו לענין מעשר בראש חודש אלול. ואילו ר' אלעזר ור' שמעון סברי סבורים כי מקיש משווה הכתוב מעשר בהמה למעשר דגן לענין התאריך, מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי — אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.

10 ב שנינו במשנה כי באחד בתשרי הוא ראש השנה לשנים. ושואלים: למאי הלכתא למה, לאיזו הלכה נאמר הדבר? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן שכן שנינו במשנה: שטרי חוב המוקדמין, שהתאריך שנכתב בהם מוקדם למעשה שכתוב בהם — הרי הם פסולין, והמאוחרין, שהתאריך שנכתב בהם מאוחר מזמן המעשה — כשירין. ומאחר והזמן המופיע בשטר עשוי לקבוע את כשרותו, לכן יש לדעת מה הוא התאריך בו מתחילה כל שנה.

11 ותוהים: והתנן והרי שנינו כבר במשנתנו: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן ואמרנו בענין זה: למאי הלכתא לאיזו הלכה נאמר הדבר — ואמר רב חסדא שהכוונה היא לשטרות. ואם הזמן לשטרות הוא בניסן הרי אין ענין לשטרות בתשרי!

12 ומשיבים: לא קשיא קשה, כאן שהתאריך בשטרות נקבע לפי מנין שנות שלטון מלכי ישראל — מונים מניסן, כאן שמונים למלכי אומות העולם — מונים מתשרי.

13 ושואלים: אלא הא זו שאמר רב חסדא בפירוש משנתנו כי לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן מונים אנו, וכי רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן משנתנו בא להשמיענו והרי לפי מה שהסברנו נאמר כבר הדבר במשנה?!

14 ומשיבים: לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן את פירוש הכתובים בא להשמיענו ולא כפי שהוסברו הדברים בראש פרק זה בישוב התאריכים השונים בענייני המלכים.

15 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור רב חסדא כשיטת ר' זירא מתני לה שונה הוא אותה ולדעתו ראש השנה לשנים שנאמר במשנה לא לענין שטרות נאמר, אלא לענין אחר. שר' זירא אמר: לתקופה, שאחד בתשרי הוא יום ראשון לחשבונות השנים וחשבונות תקופות החמה ומולדות הלבנה, שכולם נמנים מתשרי, וכשיטת ר' אליעזר היא, שאמר: בחודש תשרי נברא העולם. וכל החשבונות בנויים לפי תאריך יסודי זה.

16 רב נחמן בר יצחק אמר: מה שאמרנו שבאחד בתשרי הוא ראש השנה לשנים הוא לענין דין, שביום זה נידון העולם עבור השנה כולה, דכתיב שנאמר: "ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" דברים יא, יב, לומר שמראשית השנה נידון מה יהא בסופה.

17 ושואלים: ממאי ממה, מניין יודעים אנו שבתשרי הוא יום הדין? דכתיב שנאמר: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" תהלים פא, ד, ונברר איזהו חג

18 שהחדש, כלומר, הירח מתכסה בו — הוי אומר זה ראש השנה, כי זה הוא החג היחיד החל בראשית החודש, כאשר עדיין אין הירח נראה בו. וכתיב ונאמר בסמוך לו: "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" תהלים פא, ה, משמע שיום זה הוא יום המשפט.

19 על אותו כתוב תנו רבנן שנו חכמים, נאמר: "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" — מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש, שלאחר שישראל קובעים את היום הזה כחוק — אז נעשה המשפט בבית דין של מעלה.

20 תניא אידך שנויה ברייתא אחרת, נאמר: "כי חק לישראל הוא", אין לי אלא שהוא יום דין לישראל, שהוא יום דין אף לאומות העולם מנין — תלמוד לומר: "משפט לאלהי יעקב" שהוא המושל בכל העולם כולו. אם כן, אם הוא חוק לכל באי עולם, מה תלמוד לומר "כי חק לישראל", אלא מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין.

21 וכדברי רב חסדא בנושא אחר, שאמר רב חסדא: מלך וצבור הבאים לדין לפני ה' — מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר: "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלוקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" מלכים א' ח, נט.

22 ושואלים: ובאמת מאי טעמא מה טעם מקדימים את המלך? ומשיבים: איבעית אימא אם תרצה אמור: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי אין זה דרך ארץ שיעמוד המלך בחוץ וימתין עד סיום משפטם של נתיניו, ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: מקמי דליפוש מלפני שירבה חרון אף על רשעי ישראל, ומשום חרון אף זה יענש גם המלך, ומשום כך אמרו שיכנס המלך תחילה ועל ידי כך יוכל להנצל מדין קשה.

23 א שנינו במשנה כי אחד בתשרי הוא ראש השנה לשמיטין. ושואלים: מנלן מניין לנו שכן הוא? דכתיב שנאמר: "ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ" ויקרא כה, ד וגמר ולמד בגזירה שווה מן המילים "שנה" "שנה" מתשרי, שנאמר: "מראשית השנה" דברים יא, יב ושם מדובר בשנה המתחילה עם תקופת הגשמים.

24 ומקשים: ולגמור ושילמד "שנה" "שנה" בגזירה שווה מניסן, דכתיב שאף בו נאמר "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" שמות יב, ב! ומשיבים: דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים הכתובה בחודש תשרי, ואין דנין שנה שאין עמה חדשים שבשמיטה משנה שיש עמה חדשים, לפי שבאותו כתוב הכוונה היא בעיקר לסדר החודשים בתוך השנה.

25 ב עוד שנינו במשנה כי אחד בתשרי הוא ראש השנה ליובלות. ושואלים: וכי יובלות באחד בתשרי הוא תחילתם? הלא ראש השנה ליובלות בעשרה בתשרי הוא! דכתיב שנאמר: "בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם" ויקרא כה, ט-י.

26 ומשיבים: הא מני משנה זו כשיטת מי היא — כשיטת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא, דתניא שכן שנינו בברייתא : זה שנאמר לגבי היובל "וקדשתם את שנת החמשים שנה" ויקרא כה, ט—י, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר שתהא תקיעת השופר של יובל ביום הכפרים, יכול לא תהא מתקדשת שנת היובל אלא מיום הכפרים ואילך — תלמוד לומר: "וקדשתם את שנת החמשים" — מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מהיום שבו מתחילה השנה.

27 מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ששני הכתובים מתיישבים באופן זה: שמראש השנה עד יום הכפורים של שנת יובל לא היו עבדים נפטרין לבתיהן — שהרי עדיין לא נשמעה תקיעת שופר, ולא היו משתעבדין לאדוניהם — שהרי כבר התחילה שנת היובל אלא אוכלין ושותין ושמחין, ואם רוצים, אף יניחו עטרותיהן בראשיהן כבני חורין. כיון שהגיע יום הכפורים תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות שנמכרו חוזרות לבעליהן.

28 ושואלים: ורבנן וחכמים, כיצד מפרשים הם את הכתוב "וקדשתם את שנת החמישים שנה"? ומשיבים: הם למדים מכאן ששנים אתה מקדש ואי אין אתה מקדש חדשים. כאותה שיטה שאין בית דין מצווים לקבוע ולקדש את החודש כלל, אבל הם מצווים לקדש את שנת החמישים, שעליהם לומר: "מקודשת השנה".

29 תניא אידך שנויה ברייתא אחרת: זה שנאמר "יובל היא" ויקרא כה, ט—י, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: "וקדשתם את שנת החמשים", יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה, שעד יום הכיפורים של שנת החמישים ואחת תשאר קדושת שנת היובל, ואל תתמה שכן הוא, שהרי מוסיפין מחול על קדש בכמה זמנים בין בכניסתו בין ביציאתו של זמן בקודש — תלמוד לומר: "יובל היא שנת החמשים" ויקרא כה, ט—י ללמדנו: שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש את שנת החמשים ואחת ואפילו בחלקה.